<h1>ספר החינוך מצוה שנ"ט</h1>
<h2>דף כח:</h2>
שלא יגאל שדה החרם והוא הדין לכל שאר קרקעות ומטלטלין המוחרמין שאין להם פדיון אלא ניתנין לכהנים והם עושים בהם כל חפצם, ועל זה נאמר [ויקרא כ"ז] כל חרם וגו' ולא יגאל, ואמרו בספרא, לא ימכר לאחר, ולא יגאל לבעלים. משרשי המצוה כתוב למעלה עשה ו'. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהמחרים לשמים הקדיש אבל נפדה הוא בשיוויו ויפלו הדמים לבדק הבית ויצאו הנכסים לחולין, אבל חרמי כהנים אין להם פדיון לעולם אלא הרי הם לכהנים ולזרעם לעולם. וכהן שזכה בשדה חרמים ומכרו חוזרת לו או לזרעו ביובל, שנאמר [שם] לכהן תהיה אחוזתו, מלמד ששדה חרמו לו כשדה אחוזתו לישראל. ויתר פרטיה וכל עניינה הכל כמו שכתבתי למעלה עשה ו'. ומתבאר הכל במסכת ערכין. ואין ספק כי שני לאוין אלו שהן לא ימכר ולא יגאל נוהגין היום, וכמו שכתבתי למעלה עשה ו' לדעת הרמב"ם זכרונו לברכה שהמחרים בזמן הזה קרקע או מטלטל בחוצה לארץ שניתן לכהנים, ואף על פי שאין נוהג שדה חרמין בארץ אלא בזמן שהיובל נוהג, כן כתב הרמב"ם זכרונו לברכה בספר הפלאה.
